בנושאי נישואין וגירושין מטפל באופן בלעדי בית הדין הרבני. עם זאת, בשנים האחרונות ניכר עניינם של עמותות וארגונים שונים בנושאים אלה. כמו כן ניכרת גם דריסת רגל של ביהמ”ש לענייני משפחה וחקיקה. מטרת מעורבותם של גופים אלה הינה בראש ובראשונה למנוע עגינות ולטפל בסרבני גט משני צידי המתרס.
בעקבות ריבוי מקרי הסרבנות שהגישו עורכי דין גירושין, החלו גורמים שונים להפעיל לחץ אדיר להגיע לחקיקה בעניין חיוב בתי הדין הרבניים לאכוף באופן אפקטיבי החלטות למתן גט.
כך נחקק בשעה טובה ”חוק הסנקציות” אשר מחייב את הדיינים לקבוע עונשים משמעותיים על סרבני גט, על מנת לסייע במתן הגט לנשותיהם. חוק זה, אותו קידמו ח”כ עתניאל שנלר מקדימה וזבולון אורלב מהבית היהודי, הוא למעשה פרי יוזמתו של הארגון “מבוי סתום”, והוא סוג של בשורה עבור מסורבות הגט בארץ.
נתונים רשמיים מצביעים על מספרן של מסורבות הגט, אשר מגיע לכמה מאות, ולפי סקרים של ארגונים למען זכויות נשים, מדובר באלפים. חוק הסנקציות, שכונה על ידי ח”כ שנלר ”מהפכה”, הוא אף בשורה עבור גברים מסורבי גט.
התיקון לחוק “קיום פסקי דין של גירושין” קובע כי פסקי הדין של בתי הדין הרבניים לגבי תיקי גירושין, מחויבים להגדיר תאריך לסידור הגט בבית הדין. במקרים שלא יינתן הגט על פי הכתוב בפסק הדין, יחויב בית הדין להתכנס בתוך ארבעים וחמישה ימים מיום פסק הדין, על מנת לדון בהטלת סנקציות על הצד המונע את הגט.
היה ולא הוטלו הסנקציות בדיון, מחויב בית הדין להתכנס שוב תוך 45 ימים לצורך קביעתן. בכל מקרה, בין אם הוטלו הסנקציות ובין אם לאו, כל עוד לא יצא הגט לפועל, על בית הדין להתכנס באופן עיתי, לדון בסנקציות ולבדוק אפשרויות להחרפתן, ולבצע מעקב אחר הביצוע של פסק הדיו.
גט מעושה עפ”י ההלכה
א. הטלת סנקציות-
על אף החוק המתיר לבתי הדין לנקוט אמצעים כנגד סרבני גט, כגון הגבלות על הוצאת רישיון נהיגה, עיקול חשבונות בנק ואף מאסר בפועל, נדיר ביותר שהדבר מיושם. דיינים מעדיפים שלא לקיים את האמצעים, בעיקר בשל נימוק הלכתי שמקורו בחשש מ”גט מעושה”. זוהי סיטואציה בה מגרש בעל את אשתו בניגוד לרצונו, דבר העלול לפסול את תוקף הגט.
ב. תביעת פיצויים בגין עגינות –
פסיקות ספורות אלה לפיצויים בגין עגינות, ככל שניתנו טרם מתן הגט בפועל, העלו את חמתם של בתי הדין האזוריים, אשר ראו בפסיקה זו משום הפעלת לחץ פסול על האשה לתת את הגט, אשר יכול ויביא אותו למתן “גט מעושה”, שהוא גט פסול עפ”י ההלכה. לפיכך דרשו בתי הדין מהבעלים להסכים לבטל את פסק הפיצויים אם ברצונם בגט, וכך נעשה. ואם כך- כמאמר חז”ל- מה הועילו חכמים בתקנתם??
התנהלות זו הביאה לבקשת רשות ערעור בבית המשפט העליון , בע”מ 2374/11 פלוני נ’ פלונית , איליו צורף כמשיב היועץ השיפוטי של בתי הדין הרבניים, המייצג את עמדות בתי הדין הרבני, בשאלה העקרונית: האם קיימת בכלל עילה חוקית לחיוב בפיצויים בגין עגינות, לנוכח הקושי ההלכתי העצום שפסיקה זו מעוררת ביחס לגט. אם הערעור יתקבל, ותצא הלכה חדה וברורה בסוגיה נפיצה זו מבית מדרשו של כב’ ביהמ”ש העליון, לא יעסקו יותר בתי המשפט למשפחה בתביעות לפיצוי עגינות. וזהו חידוש גדול וחשוב, שיכול אף להשפיע על הפסיקה בתיקים רבים.
חוות הדעת המלומדת של היועץ המשפטי הרחיבה והסבירה את משמעות מתן פיצויים על קבלת הגט, ועל השלכת קבלת “גט מעושה” שהוא בעצם גט פסול.
עד לקבלת פסיקת בית המשפט העליון ימשיכו התביעות הכספיות והטלת הסנקציות כאמצעי אכיפה לסרבני גט, מה יעלה בגולם של הגטים שניתנו לאחר מתן סנקציות ותביעות כספיות נדע רק לאחר מתן פסיקת בית המשפט העליון.
מאמר זה אינו תחליף לייעוץ מקצועי. כל מקרה לגופו.